כאשר כהן זכר מביא קורבן מנחה, בין כחובה ובין כנדבה, הדין משתנה לחלוטין ומנחתו אינה נאכלת אלא מוקדשת בשלמותה לה'. וכל מנחת כהן נשרפת באש המזבח באופן מוחלט וללא הרמת קומץ, וכך היא כליל תהיה, חובה החלה אפילו על כמות מזערית. התורה קובעת איסור מפורש לפיו המנחה לא תאכל. אילו הכהן היה אוכל את מנחתו שלו, הדבר היה נראה כאילו הוא מגיש מתנה לה' אך מחזיר אותה לכרסו, ובשל הכמות המועטה של הקומץ היה נוצר רושם מובהק שלא הקריב דבר.
ויקרא, פרק ו׳, פסוק ט״ז
פרשת צו
וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.