ויקרא, פרק ו׳, פסוק ה׳

נקודת המפגש התמידית בין השפע האלוהי ליוזמה האנושית מתקיימת כאשר הָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ משלבת אש שירדה משמים עם אש שמביא הכהן, כדי שתּוּקַד בּוֹ באופן קבוע. חל איסור מוחלט לפיו האש לֹא תִכְבֶּה בשום מצב ואפילו לא גחלת אחת, ציווי המסמל גם את החובה להשאיר את אש התורה ויראת ה' בוערת תמיד בלב האדם. מוקדם מאוד בכל שחר, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מחדש הכהן את המערכה כאשר וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים. על גבי אש זו הוא מסדר ראשונה את עולת התמיד, וכך וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה כבסיס שעליו נשענת כל עבודת היום. לאחר מכן מקריבים את שאר הקרבנות, ובהם חלקי השומן המובחרים, כאשר הציווי וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים מלמד גם כי יש להשלים את הקרבת כלל הקרבנות לפני עולת הערב.