ויקרא, פרק ו׳, פסוק ד׳

כאשר שאריות השומן הכבדות של הקרבנות, הנקראות הַדֶּשֶׁן, מצטברות על המזבח, הכוהן עובר מעבודתו הרוחנית למלאכת ניקיון. לשם כך הוא וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, כלומר מחליף את בגדיו המהודרים לבגדי כהונה שחוקים או לבגדי חול, מתוך כבוד לה' וכדי שלא ללכלך את בגדי השרת. פעולת פינוי שאריות האתמול בבגדים פשוטים מזכירה לאדם שלא להתגאות בהישגי העבר, אלא להתמסר לעבודה מחדש בכל יום. לאחר מכן הכוהן מוציא את שאריות הקרבן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הרחק מאוהלי ישראל או מחומות ירושלים. עם זאת, עליו להניחן דווקא אֶל מָקוֹם טָהוֹר, שכן הדשן הגיע ממקום קדוש ונותרה בו קדושה המחייבת יחס מכובד.