ויקרא, פרק ו׳, פסוק י״ד

מנחת הכהן הגדול, המוקרבת מדי יום בכל תנאי ואף דוחה שבת וטומאה, מורכבת מתהליך הכנה משולש שבו תחילה הבצק נשלק במים רותחים ומתרכך כך שהמנחה מֻרְבֶּכֶת. לאחר מכן היא נאפית בתנור לכדי מאפה יפה ומושלם המוגדר תֻּפִינֵי, ולבסוף עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, כשהיא מטוגנת בכלי קודש עם כמות שמן גדולה. הקרבן נקרא מִנְחַת פִּתִּים משום שהחלות מקופלות ונשברות לשניים, פעולה המאגדת את כל סוגי המנחות יחד ומסמלת את הצורך של האדם לשבור את גאוותו. הכפילות במילים תְּבִיאֶנָּה וכן תַּקְרִיב מדגישה את החובה להעלות את המנחה למזבח גם אם התאחרה. כך מוקרבת המנחה עם קומץ לבונה, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ועולה כרֵיחַ נִיחֹחַ לה'.