ויקרא, פרק ו׳, פסוק כ׳

קדושתו של קרבן החטאת משפיעה על סביבתו, ולכן כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ, כלומר כל מאכל שיבלע טעם מבשר הקרבן יקבל את מעמדו וייאכל רק תחת התנאים המחמירים שלו. בדומה לכך, וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אם דם כשר שכבר מוכן להיזרק על המזבח יטפטף על דבר הראוי לכיבוס, חובה לנקותו. התורה קובעת לגבי הכתם אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס, כדי ללמד שאין צורך לכבס את כל הבגד אלא אך ורק את החתיכה המסוימת שעליה ניתז הדם. פעולת הכיבוס חייבת להיעשות בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, שהוא עזרת המקדש, כדי שלא להוציא את הדם אל מחוץ לתחום קדושתו ובכך לפסול ולבזות אותו.