ויקרא, פרק ו׳, פסוק כ״ג

קרבנות שדמן נועד מראש להזאה בתוך ההיכל נאסרים באכילה, ודין זה מורחב גם לקרבנות שדמן מיועד למזבח החיצון. המילים וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מלמדות על פעולת הכנסה של הקרבן מן החוץ פנימה, ואם הכהן הכניס אפילו מקצת מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד מתוך מחשבה לְכַפֵּר בהיכל הפנימי, הקרבן נפסל מיד עקב חציית גבולות הקדושה. פגם זה נובע מיוהרה רוחנית או מחטא שורשי בהנהגה הדורש עקירה מוחלטת, ולכן בשר הקרבן לֹא תֵאָכֵל על ידי הכהנים. תחת זאת הקרבן בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, ומסמיכות המילים לומדים שהשריפה מתבצעת במקום מיוחד בַּקֹּדֶשׁ, בתוך חצר העזרה.