יצא לכם פעם לראות מבצר ענק וחזק, כזה שנראה ששום דבר לא יכול להרוס, ופתאום הוא נעלם לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לעיר נינוה. היא הייתה עיר בירה של אימפריה עצומה שהפחידה את כל העולם, ופתאום היא נחרבה עד שלא נשאר ממנה זכר. הנביא וכל העמים מסביב מסתכלים בפליאה ושואלים את עצמם איך העיר החזקה הזאת נעלמה.
כדי לתאר כמה העיר הייתה עוצמתית בעבר, הנביא מדמה אותה למאורת אריות, וקורא לה מְעוֹן אֲרָיוֹת. העיר הייתה כמו בית למלכים אדירים ושרים גיבורים ששלטו בכוח רב. הנביא משתמש בכמה שמות של אריות כדי לתאר את המלכים והשרים: האַרְיֵה הוא האריה הגדול, הלָבִיא היא הנקבה, והכְּפִרִים והגּוּר הם האריות הצעירים והקטנים.
המילים אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם מתארות איך המלך, המלכה והגיבורים היו יוצאים מנינוה למסעות רחוקים כדי לכבוש ארצות. בזמן שהם יצאו, הם השאירו בבית את הילדים שלהם, שנקראים גּוּר אַרְיֵה. העיר הייתה כל כך מוגנת, עד שהם יכלו להשאיר אותם שם בביטחון מלא, במצב של וְאֵין מַחֲרִיד, כלומר בלי שאף אחד יעז להפחיד אותם או להתקיף אותם. עכשיו, הנביא מסתכל על המקום שבו חיו המלך ומשפחתו בביטחון כל כך גדול, ומתפלא איך הארמון העצום הזה חרב לגמרי.