מראה צבא האויב הפולש, בפיקודו של נבוכדנצר, העולה להחריב את העיר נינוה, מצטייר בצבעים עזים של אש ודם. תיאור המלחמה מתמקד ברושם החזותי והפסיכולוגי שמטיל הצבא על רואיו ביום ההיערכות לקרב, מתוך מטרה להמחיש את עוצמת החורבן הקרב.
תחילה מתואר מראה החיילים: מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאׇדָּם וכן אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים. המילה "מתולעים" מתייחסת לבגדים הצבועים בתולעת שני, שהוא גוון עז של אדום. הפרשנים נחלקו באשר למשמעות הצבע האדום השולט בציוד ובבגדים. גישה אחת מסבירה כי החיילים לבשו בגדי ארגמן יוקרתיים כדי לבטא את גדולתם וכבודם, ובמקביל להטיל אימה ופחד על האויב באמצעות צבע מבהיק ומאיים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה באודם ביטוי ציורי ומצמרר לתוצאות המלחמה, ולפיה המגנים והבגדים נראים אדומים משום שהם ספוגים ומוכתמים בדם החללים הרבים שהרגו, כאות לאכזריותם חסרת הרחמים [מצודות, מלבי"ם, אברבנאל].
תנועת הצבא מתוארת במילים בְּאֵשׁ־פְּלָדֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "פלדות" היא היפוך אותיות של המילה "לפידות". ביום הכנת הרכב למלחמה, דהרת המרכבות כה מהירה ועוצמתית, עד שחיכוך גלגלי הברזל בסלעים ובאבני הדרך יוצר ניצוצות, והמרכבות נראות כאילו הן נוסעות בתוך לפידי אש. פירושים נוספים מציעים כי מדובר בצחצוח והברקת הברזל עד שהוא בוהק כאש [רש"י], או בהכנסת המרכבות לתוך אש ממש כדי לחדשן ולהכינן לקרב [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וְהַבְּרֹשִׁים הׇרְעָֽלוּ, מציג מחלוקת פרשנית מרתקת באשר לדימוי שעולה ממנו. קבוצת פרשנים גדולה מבינה כי "הברושים" הם כלי נשק, ספציפית מקלות או חניתות העשויות מעץ ברוש. לפי קו מחשבה זה, המילה "הרעלו" נגזרת מן המילה רעל, כלומר החניתות המחודדות נמשחו ונטבלו בסם המוות כדי להבטיח פגיעה קטלנית ומהירה באויב [רד"ק, מצודות, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים את המילה "ברושים" כדימוי אנושי לשרי העיר נינוה ומנהיגיה, אשר נמשלו לעצי ברוש וארז רמים. לפי פירוש זה, "הרעלו" משמעותו רעדו, בדומה לאדם השותה כוס תרעלה, כלומר המנהיגים ייתקפו בחרדה ורעדה לנוכח צבא האויב העצום [רד"ק בשם אביו, אבן עזרא, אברבנאל]. דעה נוספת וייחודית מסבירה כי "הרעלו" פירושו התעטפו, כתיאור לשרי הצבא המתעטפים במדי מלחמה צבעוניים [רש"י].