נחום, פרק ב׳, פסוק ד׳

צבא האויב העולה להחריב את נינוה מצטייר בצבעים עזים המטילים אימה, כאשר מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאׇדָּם וכן אַנְשֵׁי־חַיִל מְתֻלָּעִים, כלומר לבושים בבגדים הצבועים באדום עז כדי לבטא את כבודם, או לחלופין נראים אדומים משום שהם ספוגים בדם החללים שהרגו. בְּיוֹם הֲכִינוֹ לקראת הקרב, תנועת המרכבות המהירה יוצרת ניצוצות הנראים כאֵשׁ־פְּלָדֹת הָרֶכֶב, בדומה ללפידי אש, ויש המסבירים כי הברזל צוחצח עד שבהק כאש או שהוכנס לאש ממש כדי לחדשו. בנוסף, וְהַבְּרֹשִׁים הׇרְעָלוּ, כלומר חניתות עץ הברוש נמשחו בסם מוות קטלני, אם כי יש המפרשים זאת כדימוי לשרי נינוה הרמים שרעדו מחרדה לנוכח הצבא העצום, או כתיאור לשרי הצבא שהתעטפו במדיהם.