נפילתה המוחלטת של העיר נינוה ניכרת בשני מישורים: תחילה הרס העיר ושדידת רכושה, ולאחר מכן האימה העזה האוחזת בתושביה אל מול החורבן [אברבנאל, מלבי"ם].
הביטוי בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה מתאר את ההרס הפיזי. הפרשנים מסכימים כי בּוּקָה וּמְבוּקָה מבטאות מצב של ריקנות גמורה, שבו העיר נותרת מרוקנת לחלוטין מכל עושרה וטובה. כפילות השורש והוספת האות מֵ"ם בתחילת המילה נועדו להעצים ולהדגיש את גודל השממה והריקנות [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. בעוד שמילים אלו מתמקדות בשדידת הרכוש, המילה וּמְבֻלָּקָה מתארת את ההשחתה הפיזית, פריצת חומות העיר והכריתה המוחלטת שלה [רש"י, מצודת ציון].
מכאן עובר התיאור לתגובתם הנפשית והגופנית של אנשי העיר. וְלֵב נָמֵס מצביע על אובדן מוחלט של אומץ וגבורה, כאשר לבם נמס מרוב פחד. החרדה הפנימית מתורגמת מיד לקריסה גופנית: וּפִק בִּרְכַּיִם משמעותו כישלון וחולשה, מצב שבו הברכיים פוקעות ונוקשות זו בזו מתוך רעדה ובהלה, במיוחד בעת הניסיון לנוס ולברוח [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. במקביל, אוחזת בהם וְחַלְחָלָה בְּכָל־מָתְנַיִם – רעד עמוק וחולי בגוף השוללים מהם את החוזק לעמוד זקופים על רגליהם [מצודת דוד, אברבנאל].
הביטוי החותם את תיאור האימה הוא וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר. הגישה המרכזית מסבירה כי המילה פָארוּר קשורה לקדרה (סיר בישול), והכוונה היא שפניהם של האנשים קדרו והשחירו מרוב פחד, כאילו קיבצו אליהם את כל הפיח והשחרורית המצטברים בתחתית הסיר [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. גישה נוספת מפרשת כי משמעות הביטוי היא שפניהם התכווצו לחלוטין ואיבדו את חיוניותם [ביאור שטיינזלץ].