נבואה זו מציגה נקודת מפנה היסטורית וצבאית, ומתמקדת בהופעתו של כוח הרסני ובצורך המיידי בהיערכות. בקרב מפרשי המקרא קיימת מחלוקת יסודית למי מופנים הדברים: האם זוהי קריאת אזהרה לעיר נינוה, או שמא מסר לעם ישראל ביהודה.
גישה אחת גורסת כי הנביא פונה ישירות אל נינוה, בירת אשור, ומזהיר אותה מפני הפורענות הקרבה. עָלָה מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ מתפרש כהודעה על כך שכוח צבאי מפזר ומנפץ, המזוהה כנבוכדנצר מלך בבל, עולה ומתייצב כנגד העיר [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לאור זאת, המשך הפסוק נָצוֹר מְצוּרָה צַפֵּה־דֶרֶךְ מהווה קריאה אירונית או דחופה למלך נינוה לשמור על ערי המבצר שלו ולהעמיד צופים בדרכים כדי להיערך למלחמה. חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד היא דרישה לגייס את כל הכוח הצבאי והפיזי לקראת הקרב [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה מרכזית אחרת מפרשת את הפסוק כנבואת נחמה וישועה המופנית לתושבי יהודה, המבשרת על סופו של האיום האשורי. לפי פירוש זה, המילה עָלָה משמעותה סילוק והסתלקות [מצודת ציון]. מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ מתייחס למלך אשור, סנחריב, אשר הפיץ ופיזר את ישראל בגלות. כעת, כוח זה נסתלק מן העולם ונכרת [רד"ק, מצודת דוד], או לחלופין, הוא עצמו נתון כעת במצור על ידי שרי צבאו או על ידי נבוכדנצר [רש"י, מלבי"ם].
לאור הישועה, הקריאה נָצוֹר מְצוּרָה מופנית לאנשי יהודה, שעזבו את ערי המבצר שלהם מפחד אשור. כעת הם נקראים לשוב אליהן, לשמור עליהן ולא להשאירן הפקר, שכן הסכנה חלפה [רד"ק, מצודת דוד]. צַפֵּה־דֶרֶךְ היא קריאה להביט אל הדרכים, לא מתוך פחד, אלא כדי לראות שהאויב כבר אינו מגיע משם [רד"ק, מצודת דוד], או לחלופין, להביט בציפייה אל אם הדרכים כדי לראות את צבאות האויב ההולכים לצור על אשור ולשמוע את הבשורות הטובות על מפלתו [רש"י, מלבי"ם]. פעולת הצפייה, על פי מהותה, קשורה תמיד למושג של תקווה [מלבי"ם]. לפיכך, חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד משמעותו התחזקות בביטחון בה' ושמחה בלב, ללא פחד. המילה אַמֵּץ מבטאת כוח פנימי והתמדה של חוזק בתוך הלב [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד].
גישה שלישית וייחודית מציגה קריאה מורכבת יותר, המשלבת בין נפילת אשור לאזהרה חמורה ליהודה. על פי גישה זו, אם האויב האשורי אכן נעלם, לא היה צורך לצוות על אנשי יהודה "חזק מתנים". לכן, הפסוק מתאר מצב שבו הנביא רואה כיצד נבוכדנצר מחריב את נינוה, אך מבין שמיד לאחר מכן יפנה אותו כוח עצמו נגד ירושלים. עָלָה מֵפִיץ עַל־פָּנַיִךְ אומר לאנשי יהודה: אמנם ראיתם את סנחריב המפיץ עולה עליכם וניצלתם, אך כעת עולה מפיץ חדש – נבוכדנצר. בשל כך, נָצוֹר מְצוּרָה אינו קריאה לשלווה, אלא אזהרה להישמר מאותו אויב (תוך רמיזה לשמו של נבוכדנצר), ולהתייצב על משמרת התורה. צַפֵּה־דֶרֶךְ רומז לדרך הגלות הבלתי נמנעת, והקריאה חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד היא דרישה לאגור כוחות נפש וגוף כדי לשרוד את השבי ולסבול את הצרות והרעות העתידות לבוא [אברבנאל].