נחום, פרק ב׳, פסוק ג׳

ה' שָׁב ומחזיר את גְּאוֹן יַעֲקֹב, כלומר משיב לעם את רוממותו הקדומה ומעניק לו מנוחה מאויביו, אף שיש הרואים בכך דווקא נבואת זעם על שבירת מלכות יהודה. ההקבלה לשם יִשְׂרָאֵל מסמלת את המעבר ממצב של חולשה וגלות למציאות של חוזק וניצחון, או לחלופין מתארת את השוואת מעמדם של עשרת השבטים לשבט יהודה שלא גלה. התמורה במצב העם מתרחשת לאחר תקופה קשה שבה האויבים שדדו ורוקנו אותם, כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים כפי שמרוקנים גפן מפירותיה. אותם אויבים לא הסתפקו בביזה אלא גם וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ, כלומר החריבו את ענפי הגפן ומנעו מהעם להשתקם, אם כי יש המפרשים שריקון והשחתה אלו מתארים דווקא את מפלת אשור המאפשרת לישראל לשבת כעת בבטחה.