תארו לעצמכם עץ פרי יפהפה שמישהו קטף ממנו את כל הפירות, ואפילו שבר את הענפים שלו. האם העץ הזה יוכל אי פעם לצמוח מחדש? אחרי תקופה ארוכה של קושי וסבל, הנביא מביא לעם בשורה משמחת של נחמה. המילה שָׁב מלמדת שה׳ הולך לשנות את המצב לחלוטין ולתת לעם מנוחה ושקט מהאויבים. הוא מבטיח להחזיר את גְּאוֹן העם, כלומר את הכבוד, הגדולה והכוח שהיו לו בימי קדם. לכן הנביא מסביר שהעם שהיה חלש וסבל בגלות ונקרא יַעֲקֹב, יחזור להיות חזק ומנצח וייקרא יִשְׂרָאֵל.
כדי להסביר כמה קשה היה המצב לפני כן, הנביא משווה את העם לגפן, שהיא השיח שעליו גדלים ענבים. הוא מתאר את האויבים בתור בֹּקְקִים, שודדים שרוקנו את העם מכל הטוב שלו, ממש כמו שמישהו מרוקן את הגפן מכל הפירות שלה. האויבים לא הסתפקו רק בזה, אלא הם גם השחיתו את זְמֹרֵיהֶם, שהם הענפים של הגפן. הם ניסו לפגוע בעם כל כך קשה, כדי שהוא לא יוכל להשתקם ולצמוח מחדש. אבל למרות כל מה שהאויבים עשו, ה׳ מבטיח להציל את העם, לרפא את הענפים השבורים ולהחזיר לו את כל היופי והתפארת.