במדבר, פרק י׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם מחנה ענק במדבר עם המון אנשים. איך אפשר לקרוא ממרחק רב רק לקבוצה קטנה של מנהיגים לבוא לאסיפה? בני ישראל השתמשו במערכת חכמה של קולות. כשהיה צורך לאסוף רק את המנהיגים החשובים של העם, השתמשו בסימן מיוחד. התורה אומרת וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ, כלומר תוקעים רק בחצוצרה אחת, בניגוד לשתי חצוצרות שבהן השתמשו כדי לקרוא לכל העם. הקול שהשמיעו היה קול ארוך ופשוט, ולא קול מקוטע שנועד לסמן שמתחילים לנסוע ממקום למקום. ולמה כתובה המילה יִתְקָעוּ בלשון רבים אם מדובר בחצוצרה אחת? הכוונה היא פשוט שמי שאחראי על כך יתקע בחצוצרה, וזה לא משנה איזה מהכוהנים עושה זאת בפועל. ברגע שנשמע הקול המיוחד הזה, וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, המנהיגים ידעו שהם צריכים להגיע לאסיפה. המנהיגים הלכו אל פתח אוהל מועד, שזה בדיוק אותו המקום שאליו היה מגיע כל העם כשהיו קוראים לו. כך אנחנו לומדים שההבדל היחיד בין קריאה לכל העם לבין קריאה למנהיגים בלבד לא היה המקום שאליו הולכים, אלא אך ורק מספר החצוצרות שבהן תקעו.