קרה לכם פעם שארזתם את כל החפצים שלכם לקראת מסע ארוך, אחרי שחניתם באותו המקום כמעט שנה שלמה? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם התחילו את המסע הראשון שלהם במדבר בדרך לארץ ישראל. המסע הזה היה מיוחד מאוד, כי כולם היו מאוחדים וצעדו בשלום כצבא מאורגן ומסודר.
התאריך המדויק שבו הם יצאו היה בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ. החודש השני הוא חודש אייר. בני ישראל נשארו ליד הר סיני תקופה כל כך ארוכה כדי ללמוד את התורה והמצוות בנחת, ממש כמו חתן וכלה ששמחים להיות יחד. הם חיכו לצאת בדיוק ביום העשרים, כדי לתת זמן לאנשים שהיו טמאים להקריב את קורבן פסח שני, ורק אז לצאת לדרך כעם אחד.
איך הם ידעו שהגיע הזמן לזוז? הסימן היה כאשר נַעֲלָה הֶעָנָן. הענן של ה' התרומם ועלה למעלה מתוך מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. המשכן נקרא כך בגלל לוחות הברית והתורה שנמצאים בתוכו, שהם העדות לקשר המיוחד בין ה' לעם ישראל.
ברגע שהענן עלה, כולם התחילו להתארגן בסדר מופתי. משפחות מסוימות לקחו את הקרשים והיריעות של המשכן ויצאו ראשונות. למה? כדי שכאשר המשפחה שנושאת את ארון הברית תגיע לאזור החניה החדש, אוהל המשכן כבר יעמוד מוכן ומסודר לקבל את הארון בכבוד, בלי שהוא יצטרך לחכות בחוץ.