מסעו של דגל מחנה אפרים במדבר מתנהל תחת הנהגתו של אלישמע בן עמיהוד. מעבר לתיאור סדר המסע, שמותיו של מנהיג השבט וצורת כתיבת הפסוק טומנים בחובם רבדים הקשורים למסורת הטקסט ולזכותו של יוסף, אבי השבט.
במישור המסורתי, נידונה צורת כתיבת הפסוק בספרי התורה [מנחת שי]. קיימת מחלוקת לגבי חלוקת הפרשיות כאן: בעוד שעל פי הרמב"ם יש בפסוק זה הפסק, המסורת המקובלת בספרי התורה שלנו היא שאין כאן רווח כלל, אם כי בכתבי יד קדומים אכן נמצאה כאן פרשה פתוחה. כמו כן, מודגש כי השמות אֱלִישָׁמָע וכן עַמִּיהוּד נכתבים לאורך כל התורה כמילה אחת רציפה ובכתיב מלא הכולל את האותיות יו"ד ווי"ו. מבחינת קריאת הפסוק, האות סמ"ך במילה וְנָסַע מוטעמת בטעם המקרא רביע.
ברובד העמוק יותר, שמותיו של נשיא השבט נדרשים כרמזים למעשיו ולצדקותו של יוסף במצרים [נחל קדומים]. השם אֱלִישָׁמָע מתפרש כצירוף "אלי שמע" – עדות לכך שיוסף שמע בקול ה' וסירב לאשת פוטיפר. יוסף היה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם כאשר זו ניסתה להורגו. פירוש חלופי מציע כי "אלי שמע" מרמז לכך שיוסף שמע בקול ה' לעשות חסד ולכלכל את משפחתו בשנות הרעב.
השם עַמִּיהוּד מתפרש כ"עם יהוד", כלומר חיבור לעם ישראל. דרשה זו נוגעת בשאלה האם ליוסף ולאחיו היה מעמד הלכתי של "בני נח" או של ישראל. העובדה שיוסף בחר למסור את נפשו על קידוש השם במצרים – חובה המוטלת על ישראל אך לא בהכרח על בני נח – מוכיחה שהוא אחז בגישה שיש להם דין של ישראל, ולכן הוא "עם יהוד". בזכות עמידתו בניסיון ובזכות החסד שעשה עם אחיו ואביו, הוא זכה שצאצאיו יהיו חלק מובהק מעם ישראל ושבני יעקב ייקראו על שמו.