במסעות בני ישראל במדבר השממה, ליוותה אותם השגחה צמודה. בעת חנייתם מצאו העם מחסה באוהליהם הפיזיים מפני השרב, אך ברגע שיצאו לדרך, עטפה אותם הגנה שמימית שסוככה עליהם מפני סכנות המדבר [העמק דבר, מלבי"ם].
המילים וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם מתארות מצב ייחודי במסע זה. בניגוד לשאר המסעות שבהם הענן הלך לפני העם כדי להנחות את הדרך, הפעם ארון הברית הוא שהתקדם לפניהם והתווה את המסלול. לכן, הענן יכול היה להישאר לעמוד מעליהם ביום ולספק להם הגנה [ספורנו]. גישה נוספת מסבירה כי הענן נשאר לפרוס את חסותו על שאר השבטים בדיוק בזמן שארון הברית ונושאיו החלו להתקדם, כך שהעם נותר מוגן עד שיצא בעצמו לדרך [ביאור יש"ר]. בנוסף להגנה, הענן סיפק גם תאורה ניסית; לאורך ארבעים שנות הנדודים לא נזקקו בני ישראל למקור אור מלאכותי, שכן הענן האיר להם כפנס שהגיע עד לחדרים הפנימיים ביותר, וסיפק השגחה מיוחדת לחלשים שבעם, כגון החיגרים והסומים [צפנת פענח].
מתוך ניתוח הפסוקים השונים בתורה המזכירים את הענן, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבני ישראל היו עטופים בשבעה ענני כבוד. מערך זה כלל ארבעה עננים שהקיפו אותם מארבע רוחות השמיים, ענן אחד ממעל, ענן אחד מתחת לרגליהם, וענן נוסף שהלך לפניהם. עם זאת, ישנן דעות חלוקות לגבי מספר העננים המדויק: בעוד הרוב מסכימים על שבעה, יש מחכמי התלמוד שסברו כי היו שלושה עשר עננים (שניים לכל כיוון, שניים למעלה, שניים למטה ואחד בחזית), ויש שצמצמו את המספר לארבעה או לשניים בלבד [ריב"א, חזקוני].
תפקידו של הענן הקדמי היה להכשיר את הקרקע – הוא הנמיך הרים, הגביה עמקים, והרג נחשים ועקרבים שאיימו על העוברים בדרך [רש"י, מלבי"ם]. ענן זה לא הלך ישירות לפני בני ישראל, אלא התקדם לפני ששת העננים האחרים שעטפו את המחנה [ברכת אשר על התורה].
דיון מעניין עולה סביב השאלה מדוע מצוות הסוכה, שנועדה להזכיר את ענני הכבוד, דורשת סכך רק ממעל ולא כיסוי מלמטה, אם אכן היה ענן גם מתחת לרגלי העם [מזרחי]. ההסבר לכך הוא שכל ענן שמקורו משמיים, גם אם הוא ממוקם מתחת לאדם או מצדדיו, נחשב מבחינה מהותית כדבר הנמצא מעליו, ולכן הסכך העליון מסמל נאמנה את ההגנה השמימית המקיפה הזו [גור אריה].
המילים בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה מציינות בפשטות את יציאתם ממקום חנייתם אל עבר היעד הבא [רש"י, ביאור שטיינזלץ].