מסע בני ישראל במדבר עובר שלב משמעותי, שבו התנועה הופכת ממסע מקרי להתנהלות מאורגנת ומדויקת תחת הנהגה אלוהית ואנושית משולבת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בָּרִאשֹׁנָה אינה מציינת את עצם המסע הראשון אי פעם של העם, אלא את הפעם הראשונה שבה נסעו בסדר מאורגן של דגלים ומחנות סביב המשכן וארון הברית. עד הגעתם להר סיני לא היה משכן, ולכן נסיעתם ממצרים הייתה ללא סדר מוגדר, ואילו כעת יצאו לדרך לראשונה כעם ממוסד החונה ונוסע סביב המקדש.
מנגד, יש המפרשים כי המילה בָּרִאשֹׁנָה אינה מתייחסת למסע ההיסטורי הספציפי מהר סיני, אלא לשלב הראשון המתרחש בכל נסיעה ונסיעה של העם ממקום למקום. לפי תפיסה זו, ההכנות הראשוניות למסע, כגון קיפול האוהלים והבגדים, נעשו תמיד כצעד ראשון ומוקדם [העמק דבר].
המשך הפסוק מדגיש את חלוקת התפקידים בהנהגת המסע. הביטוי עַל־פִּי ה' מתייחס לאות האלוהי שניתן באמצעות הענן שעלה מעל המשכן, בעוד שהביטוי בְּיַד־מֹשֶׁה מכוון לפעולה המעשית והאנושית של תקיעה בחצוצרות, שהורתה לעם וללויים נושאי המשכן לצאת לדרך [חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה לאופן העברת הציווי מציעה כי ההנחיה לצאת לדרך לא ניתנה למשה בדיבור אלוהי מפורש, אלא כהארה והשראה פנימית שהורתה לו להכין את העם למסע ביום המחרת, באופן המזכיר את מסירת התורה שבעל פה [העמק דבר].