החלטתו של חובב לדחות את הצעתו של משה ולהיפרד ממחנה ישראל חושפת התלבטות עמוקה בין נאמנות לשורשיו לבין ההבטחות לעתיד. תשובתו משקפת מניעים מגוונים, הנעים משיקולים חומריים ופיזיים ועד לשאיפות רוחניות.
ברמה המעשית והמיידית, חובב מסביר כי אף שזכה לאירוח מכובד במחנה ישראל, יש לו בית משלו ומקום שבו נולד וחי [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. הגישה המרכזית בקרב מספר פרשנים היא שחובב העדיף להיאחז בוודאות של חייו הנוכחיים ולא להחליף אותם בעתיד שאינו בטוח [בכור שור, חזקוני]. הוא היה אדם מבוסס, בעל מעמד של דיין בעירו, ולא הרגיש צורך לעזוב את משפחתו כדי לחפש עושר בארץ רחוקה [ביאור יש"ר, מזרחי]. בנוסף לכך, היו שהצביעו על קושי פיזי, שכן מחמת זקנתו הוא חשש שלא יוכל להסתגל לאוויר ולמזון של ארץ חדשה [ספורנו].
כדי להבין את כוונתו המדויקת, הפרשנים מדייקים בלשון הפסוק ומסבירים כי המילה אַרְצִי מכוונת לנכסיו ולרכושו, בעוד שהמילה מוֹלַדְתִּי מתייחסת למשפחתו ולקרוביו [רש"י, מזרחי].
מנגד, עולה גישה רוחנית יותר למניעיו של חובב. יש המפרשים כי כאדם שלם וצדיק, הוא סירב להצטרף רק כדי לזכות בטובות הנאה חומריות שמשה הציע לו. במקום זאת, מטרת חזרתו הייתה נעלה: להפיץ את האמונה בה' ולגייר את בני ארצו ומשפחתו [מלבי"ם, שפתי חכמים, אור החיים].
נקודה זו מובילה לדיון נרחב סביב כפילות המילה אֵלֵךְ והשימוש במילה אִם בפסוק. רוב הפרשנים מסכימים כי חובב לא התכוון לעזוב את ישראל לתמיד. לפי קו מחשבה זה, דבריו נוסחו כתנאי: הוא ביקש לחזור לארצו רק באופן זמני, כדי ליטול רשות, למכור את נכסיו ולגייר את בני משפחתו, מתוך כוונה ברורה לשוב לאחר מכן ולהצטרף לעם ישראל [אור החיים, גור אריה, דברי דוד, שפתי חכמים]. פרשנות נוספת מציעה כי המילה אִם משמעותה "אלא", כלומר חובב מסביר למשה שאם יצטרף מיד, הוא יישאר במעמד של גר חסר נחלה ללא תמיכת משפחתו, ולכן עליו לשוב קודם לביתו כדי להסדיר את ענייניו [העמק דבר].