הנהגת מטה מנשה במסעות במדבר נמסרה לידי נשיא השבט, כאשר שמו ושם אביו טומנים בחובם משמעויות היסטוריות ורוחניות הקשורות לתהליך גאולת ישראל ממצרים.
מבחינת מסורת הכתיב של המקרא, השמות גמליאל ופדהצור נכתבים כל אחד כמילה אחת רציפה [מנחת שי].
לצד זאת, השמות עצמם נדרשים כרמזים לזכותו של אבי השבט שעמדה לעם ישראל בשעבוד מצרים. השם גמליאל מתפרש כ"גמלני אל", והוא מבטא את השכר שקיבל על כך ששמר על קדושתו ("שמר היסוד") וזכה בשל כך למלכות. יתרה מכך, עצם ירידתו לחיי עבדות נחשבת ככפרה שהמתיקה את גזרת העבדות שנגזרה על עם ישראל כולו. בזכות כפרה זו הוקדמה הגאולה, והעם נגאל בחצי מהזמן המיועד. הקדמה זו הייתה קריטית וגורלית, שכן לולא היא, היו ישראל שוקעים בתוך שערי טומאה ונשארים ללא כל תקומה. רעיון הגאולה הזה בא לידי ביטוי מובהק גם בשם האב, פדהצור, שמתפרש כ"פדה צור" – כלומר, בזכות אותה זכות ומסירות, 'ה (הצור) פדה וגאל את ישראל מגלותם [נחל קדומים].