מסע בני ישראל במדבר דרש תיאום לוגיסטי מדויק, במיוחד בכל הנוגע לפירוק, נשיאה והרכבה של אוהל מועד. סדר ההליכה של משפחות הלוויים תוכנן בקפידה כדי לשמור על כבוד כלי הקודש ולהבטיח שהמשכן יהיה מוכן לקליטתם מיד עם הגעתם ליעד החניה החדש.
הפסוק פותח בתיאור תפקידם של הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה "המקדש" מתייחסת כאן לדברים המקודשים ביותר, ובראשם ארון הברית, וכן השולחן, המנורה והמזבחות [רש"י, אבן עזרא, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. נשיאת הארון נעשתה על ידי ארבעה לוויים שנשאו אותו באמצעות בדים [תורה תמימה, צפנת פענח].
המשך הפסוק מתאר פעולה: וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן. למרות שבתחילת הפסוק מוזכרים בני קהת, הפרשנים מסכימים פה אחד כי פעולת ההקמה אינה מיוחסת להם, אלא למשפחות גרשון ומררי. הפסוק משתמש בלשון קצרה שמשמעותה היא "והמקימים הקימו את המשכן", כלומר מי שזהו תפקידם [מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים].
הפרדה זו בין נושאי הכלים למקימי המבנה חושפת את סדר המסע המחושב. בני גרשון ומררי, שנשאו את קרשי המשכן ויריעותיו, נסעו בראש המחנה, מיד לאחר דגל מחנה יהודה. לעומתם, בני קהת נסעו מאוחר יותר, לאחר דגל מחנה ראובן, כשהם מפגרים מאחור מרחק של שני דגלים [רש"י, ריב"א, חזקוני]. כאשר ענן ה' היה שוכן וסימן את מקום החניה, בני גרשון ומררי היו מקימים מיד את מבנה המשכן [רש"י, מזרחי].
פער הזמנים הזה מסביר את המילים עַד בֹּאָם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא "טרם בואם". כלומר, בני גרשון ומררי הקדימו לנסוע כדי להספיק להקים את המשכן לפני הגעתם של בני קהת. תכנון זה נועד למנוע מצב שבו בני קהת ימתינו בחוץ כשהארון וכלי הקודש בידיהם. במקום זאת, עם הגעתם הם מצאו את המשכן עומד על מכונו, ויכלו להכניס את הארון ושאר הכלים מיד למקומם הראוי [רלב"ג, שד"ל, רש"י, ביאור יש"ר].
עם זאת, קיימת גישה פרשנית שונה המבינה את המילים עַד בֹּאָם כפשוטן, כלומר עד הגעתם ממש. לפי תפיסה זו, הקמת המשכן על ידי בני גרשון ומררי לא יכלה להסתיים במלואה ללא בני קהת. הסיבה לכך היא שארון הברית, שנישא על ידי בני קהת, הוא שקבע וכיוון את רוחות השמים והגדיר היכן מערב. לכן, בני גרשון ומררי נזקקו להגעת הארון כדי לדעת כיצד להעמיד ולכוון את המשכן בצורה מדויקת במרחב [תורה תמימה, צפנת פענח, העמק דבר].