בזמן מסעות בני ישראל במדבר, תנועת המחנות ופירוק אוהל מועד התנהלו בסדר מופתי ומתוכנן מראש. העתקת משכנו של ה׳ דרשה תיאום מדויק בין משפחות הלויים לשאר השבטים, באופן שהבטיח הן את כבוד כלי הקודש והן את היעילות המעשית של הקמת המחנה ביעד הבא.
המילה וְהוּרַד משמעותה שהלויים פירקו את המשכן [אבן עזרא, שטיינזלץ], תהליך שהחל בדיוק כאשר ענן ה' התקפל כלפי מעלה ואותת על תחילת המסע [העמק דבר]. התפקיד חולק כך שבְנֵי גֵרְשׁוֹן נשאו בעיקר את חלקי הטקסטיל והיריעות, בעוד שוּבְנֵי מְרָרִי נשאו את הקרשים ושאר חלקי המבנה המוצקים [שטיינזלץ].
רוב הפרשנים מסכימים על השתלשלות האירועים מרגע תחילת המסע. ברגע שדגל מחנה יהודה החל בהכנות לתזוזה, נכנסו אהרן ובניו, פירקו את הפרוכת וכיסו בעזרתה את הארון ואת שאר כלי הקודש. פעולת הפירוק נעשתה מיד עם תחילת התזוזה של מחנה יהודה ולא לאחר שעזבו, שכן אין זה מכבודו של המשכן להישאר עומד מאחור לאחר שהשבטים כבר יצאו לדרכם [מזרחי, גור אריה].
לאחר כיסוי הכלים, פירקו בני גרשון ובני מררי את מבנה המשכן, העמיסו אותו על עגלות, ויצאו לדרך כשהם ממוקמים בין מחנה יהודה למחנה ראובן. באותו הזמן, הארון וכלי הקודש נותרו עומדים במקומם כשהם מכוסים ומונחים על מוטות הנשיאה, והמתינו עד שמחנה ראובן יתחיל בנסיעתו. רק לאחר מכן יצאו לדרך בני קהת, שתפקידם היה לשאת את כלי הקודש על כתפיהם [רש"י, רמב"ן, ביאור יש"ר].
הפרדה זו בסדר ההליכה נועדה לפתור בעיה לוגיסטית. בני גרשון ובני מררי צעדו מוקדם יותר כדי שיגיעו ראשונים למקום החניה החדש, שם יהיה להם מספיק זמן להקים את המשכן מחדש. כך, כאשר יגיעו בני קהת מאוחר יותר עם כלי הקודש, המבנה כבר יעמוד על תלו ויהיה מוכן להכנסת הכלים מיד, ללא צורך להניחם בחוץ [מלבי"ם, גור אריה]. בשלב ההמתנה הזה, בני גרשון ומררי כבר הכינו את משאם על העגלות והמתינו מוכנים לרגע ההליכה המדויק [העמק דבר].
עם זאת, קיימת מסורת קדומה המציגה סדר מסע שונה, לפיו בני גרשון ומררי נסעו רק לאחר מחנה ראובן, ואילו בני קהת נסעו מאוחר עוד יותר, לאחר מחנה אפרים. כדי ליישב מחלוקת זו, יש שמסבירים כי אף על פי שתקיעת החצוצרות הורתה למחנה ראובן לנסוע, בני גרשון ומררי הזדרזו ויצאו מיד לפניהם, וכך נשמר הסדר [רמב"ן, ברכת אשר]. גישה אחרת מסבירה שמחנות ישראל הלכו במבנה מרובע כעין תיבה, ולכן בני קהת נאלצו להמתין עד שמחנה אפרים המערבי יתקדם לעברם. המתנה זו יצרה את המרחק והזמן הדרושים כדי שבני גרשון ומררי יספיקו להקים את המשכן בטרם יגיעו נושאי הכלים [מלבי"ם].