תארו לעצמכם שאתם צריכים לארוז אוהל ענק, יקר וחשוב מאוד, ולעבור איתו ממקום למקום במדבר. איך עושים את זה בלי שיהיה בלגן גדול? כשבני ישראל נסעו במדבר, הכל התנהל בסדר מופתי ומתוכנן מראש. ברגע שהענן של ה' עלה למעלה, זה היה הסימן שמתחילים במסע. באותו רגע, הפעולה הראשונה הייתה וְהוּרַד, כלומר הלויים פירקו את המשכן בזהירות רבה.
התפקידים היו מחולקים בצורה מאוד ברורה. בְנֵי גֵרְשׁוֹן היו אחראים לקחת את כל הבדים, הכיסויים והיריעות של המשכן. לעומתם, וּבְנֵי מְרָרִי קיבלו את התפקיד הכבד יותר, והם נשאו את קרשי העץ הגדולים ושאר החלקים המוצקים של המבנה. הם העמיסו הכל על עגלות ויצאו לדרך מוקדם, מיד אחרי המחנה הראשון של שבט יהודה.
אבל רגע, מה עם ארון הברית ושאר כלי הקודש החשובים? משפחה אחרת של לויים, בני קהת, נשאו אותם על הכתפיים, אבל הם לא יצאו לדרך יחד עם כולם. הם חיכו מאחור וצעדו רק מאוחר יותר. יצא לכם פעם לחשוב למה הם לא הלכו ביחד? הסיבה לכך היא תכנון חכם מאוד. בני גרשון ובני מררי הלכו מהר והגיעו ראשונים למקום החניה החדש. ככה היה להם מספיק זמן לחבר את כל הקרשים והבדים ולהקים את המשכן מחדש. רק אחרי שהמשכן היה בנוי ומוכן, הגיעו בני קהת עם כלי הקודש. בזכות הסדר הזה, הכלים החשובים והקדושים לא היו צריכים לחכות בחוץ אפילו רגע אחד, אלא נכנסו מיד פנימה אל תוך המשכן המפואר שחיכה רק להם.