קרה לכם פעם שקראתם סיפור ושמתם לב שחסרה בו מילה אחת קטנה שמשנה את הכול? לפעמים התורה משמיטה מילה בכוונה כדי ללמד אותנו מסר חשוב.
כאשר בני ישראל מתחילים את המסע שלהם במדבר, שבט ראובן מתארגן ומתייצב להליכה. אבל כשקוראים עליהם, שמים לב למשהו מעניין. אצל שאר השבטים התורה משתמשת במילה "בני", למשל "בני יהודה" או "בני אפרים", אבל כאן כתוב רק מַחֲנֵה רְאוּבֵן. בנוסף לכך, התורה משתמשת במילה לְצִבְאֹתָם בלשון רבים, למרות שבעצם מדובר רק במחנה אחד.
למה המילה "בני" חסרה? המפרשים מסבירים שזהו רמז למשהו שיקרה בעתיד. בהמשך המסע, אנשים משבט ראובן עתידים להשתתף במריבה גדולה נגד משה רבנו. בגלל המעשה הזה, הם איבדו את הזכות והכבוד להיקרא על שם האבות הצדיקים שלהם יחד עם התוספת "בני".
למרות זאת, התורה מזכירה את מנהיג השבט ואת אביו, ולשמות שלהם יש משמעות עמוקה וטובה שמזכירה את מידת החסד. השם אֱלִיצוּר מסמל ביטחון, והוא מזכיר שה' הוא הצור והכוח שלנו, ושהוא נמצא איתנו. השם של אביו, שְׁדֵיאוּר, מסמל את ההתרחקות מאש ומכעס, ואת הבחירה להתקרב לאור ולחסד של ה'.