תארו לעצמכם שהגיע אליכם אורח חכם ואהוב, וכשהוא מבקש לחזור לביתו, אתם ממש מתחננים שיישאר איתכם עוד קצת. זה בדיוק מה שקורה למשה רבנו עם יתרו, חותנו. למרות שעם ישראל מודרך בכל צעד על ידי ענן ואש מאת ה', משה פונה אל יתרו ומבקש ממנו: אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ. המילה נא היא מילת בקשה ותחנונים, כמו להגיד "אנא ממך, בבקשה". משה חושש מאוד שאם איש חכם ומכובד כמו יתרו יעזוב פתאום, שאר העמים יראו זאת ויחשבו שהוא עזב כי הוא בדק וגילה שהאמונה של עם ישראל אינה נכונה חלילה.
כדי לשכנע אותו להישאר, משה מסביר לו כמה הוא חשוב להם ואומר: כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יתרו חי באזור הזה, והוא מכיר היטב את תנאי המדבר. הוא יודע היכן נמצאים המקומות שהכי טוב לחנות בהם, והוא אפילו מכיר את השפות של העמים שגרים מסביב ויכול לעזור לדבר איתם. בסוף, משה מבטיח ליתרו הבטחה מרגשת: וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. משה אומר לו שהוא יהיה עבורם כמו מורה דרך שמאיר את העיניים עם עצות חכמות, וגם מבטיח לו שהעם יתייחס אליו באהבה גדולה וישמור עליו מכל משמר, ממש כמו שאדם שומר על העיניים שלו.