יצא לכם פעם לצאת לטיול גדול עם הרבה אנשים, כשכל אחד צריך לדעת בדיוק מתי תורו להתחיל ללכת? תארו לעצמכם איך זה נראה כשעם שלם יוצא למסע במדבר! בני ישראל מסיימים את החניה הארוכה שלהם ומתחילים לזוז. במקום לעמוד בצורת ריבוע כפי שעשו כשחנו, הם מסתדרים בשיירה אחת ארוכה. ברגע שנשמעת תקיעת החצוצרות, המילים וַיִּסַּע דֶּגֶל מתארות כיצד כל אדם נעמד בדיוק במקומו תחת הדגל של השבט שלו.
שבט יהודה הוא זה שצועד בראש ומוביל את כולם, וסדר המסע מתוכנן בקפידה רבה. ברגע שיהודה מתחיל ללכת, קבוצה אחת מפרקת את המשכן ומעמיסה אותו על עגלות כדי למהר ולהתקדם. רק מאוחר יותר יוצאת הקבוצה השנייה שלוקחת את ארון הברית וכלי הקודש. למה הם התחלקו כך? כדי שהקבוצה הראשונה תספיק להגיע מוקדם ולהקים את המשכן מחדש, ממש כמו שמכינים אכסניה מפוארת למלך לפני שהוא מגיע, וכך כשהארון יגיע הכל כבר יעמוד מוכן לכבודו.
התורה מספרת שהם צעדו לְצִבְאֹתָם, כלומר הם היו מחולקים לקבוצות מסודרות של משפחות בתוך השבט. מי שהוביל אותם היה נחשון בן עמינדב. המילים וְעַל צְבָאוֹ מלמדות אותנו שהוא היה הממונה והנשיא שלהם. שמו מוזכר כדי להראות שגם בדרכים, בני ישראל לא הלכו סתם כך כמו כבשים בלי רועה, אלא הנשיא צעד בראשם כמו מלך. ולמה לא מינו שר צבא מיוחד שיוביל אותם? מכיוון שהתוכנית המקורית של ה׳ הייתה שיכנסו לארץ ישראל בשלום ובלי צורך במלחמות. נחשון היה מנהיג אמיץ מאוד, וכבר בקריעת ים סוף הוא היה הראשון שקפץ למים וגרם לכל העם להתנדב וללכת אחריו.