במדבר, פרק י׳, פסוק ד׳

מערכת התקשורת במדבר התבססה על אותות קוליים, וכאשר היה צורך לכנס את ההנהגה הבכירה בלבד הושמע קול תקיעה פשוטה וארוכה בחצוצרה בודדת, כפי שנאמר וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ. לשון הרבים במילה יִתְקָעוּ ביחס לחצוצרה אחת מתפרשת כהוראה כללית לכל תוקע, או כתיאור של שני כהנים הנושפים בה יחד. לשמע אות זה מתקיימת ההוראה וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים אל פתח אוהל מועד, בדיוק לאותו מקום קדוש שאליו מתכנס כלל העם. התורה לא ציינה במפורש את מקום הפגישה, והוא נלמד מהשוואה למילה אֵלֶיךָ או לפעולת התקיעה, כדי להדגיש שאין למנהיגים ולעם יעדי הליכה נפרדים. ההבדל היחיד בין קריאה לעדה כולה לבין קריאה לנשיאים מבוסס אך ורק על מספר החצוצרות ולא על מיקום הכינוס.