תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מסתיר סוד גדול, ומאוד חשוב לעזור לו לאזור אומץ ולהגיד את האמת. בזמן שבית המקדש היה קיים, כשהיה חשד שאישה עשתה מעשה לא טוב בסתר, התקיים תהליך מיוחד שנועד לעודד אותה להודות באמת. זה היה חשוב כל כך, כדי שאם היא תודה, לא יצטרכו למחוק את שם ה' לחינם אל תוך המים.
התהליך התחיל כשהתורה אומרת וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה. הכהן היה מוליך אותה ממקום למקום בבית המקדש כדי לעייף ולבלבל אותה. הוא העמיד אותה במקום מרכזי ופומבי שבו כולם יכלו לראות אותה. מכיוון שהיא ניסתה להסתיר את המעשים שלה בסתר, עכשיו היא עומדת במקום גלוי לעיני כל. המטרה של כל הקושי הזה הייתה לגרום לה להגיד את האמת.
לאחר מכן, הכהן עשה פעולה שנקראת וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה. הוא הסיר את כיסוי הראש שלה ופירק את התסרוקת שלה. הסיבה לכך היא שהיא קישטה את השיער שלה כדי למצוא חן למטרה לא טובה, ולכן עכשיו השיער שלה נראה פשוט ולא מסודר. מזה אנחנו גם לומדים עד כמה כיסוי הראש הוא חלק חשוב מהצניעות של בנות ישראל.
כדי להמשיך לעייף אותה, הכהן לקח את המנחה, שהיא סוג של קרבן, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן. הוא הניח את המנחה הכבדה על הידיים שלה כדי שיהיה לה קשה, מתוך תקווה שהמאמץ והדאגה יגרמו לה להודות באמת לפני שממשיכים.
בזמן שהיא החזיקה את המנחה, הכהן החזיק בידיו מים מיוחדים שנקראים מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים. המים עצמם היו מים רגילים וטובים, אבל הם נקראו מים מרים משום שאם האישה באמת חטאה, המים יהפכו למרים בתוך הגוף שלה ויגרמו לה לעונש. תפקיד המים היה לבדוק, לגלות את האמת הנסתרת, ולהראות אם האישה טהורה.