יצא לכם פעם להשתתף במבצע ניקיון וסדר מיוחד לקראת הגעה של אורח חשוב ויקר? במדבר, אחרי שבני ישראל סיימו לסדר את המחנה והשכינה של ה' שרתה בתוכם, נוצרה קדושה גדולה מאוד. בגלל הקדושה הזו, היה צריך לשמור על המחנה טהור ונקי לגמרי. לכן, מי שהיה טמא התבקש לצאת אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. המקום הזה לא היה זרוק אי שם במדבר, אלא אזור מסודר ומגודר שממש צמוד למחנה של כולם.
המילים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה מגלות לנו דבר מעניין: בני ישראל לא הרחיקו את האנשים האלה בגלל פחד או חשש להידבק במחלות, אלא אך ורק מתוך הקשבה מלאה לציווי של ה'. התורה כותבת פעמיים שהעם קיים את ההוראה, פעם אחת וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובסוף הפסוק שוב כֵן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הכפילות הזו מלמדת על שיתוף פעולה מדהים. מצד אחד, העם התייחס לאנשים שיצאו בצורה יפה, מאירת פנים ומכובדת, ומצד שני, האנשים שהיו צריכים לצאת לא כעסו, לא הסתירו את מצבם ולא התנגדו. הם הבינו את החשיבות, קיבלו את הדברים באהבה ויצאו לגמרי מרצונם.
מעבר לטהרה הרגילה, יש כאן סוד חשוב על הלב שלנו. הרחקת הטומאה מסמלת את הרצון שלנו להרחיק מהחברה מידות לא טובות, כמו קמצנות, אנוכיות או רדיפה אחרי דברים שאנחנו לא באמת צריכים. ה' רוצה להזכיר לנו שעלינו לבנות יחד חברה קדושה, שבה כולם מתנהגים בנדיבות, באכפתיות ובעין טובה אחד כלפי השני.