הערך האמיתי של האדם אינו נמדד רק בשפע מילותיו, אלא באיכותן הפנימית ובכוונתן. הניגוד החד בין דיבורו של האדם השלם לבין עולמו הפנימי של החוטא חושף את הפער שבין תוכן מזוקק ובעל ערך, לבין ריקנות וחידלון.
החלק הראשון של הפסוק, כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, ממשיל את דיבורו של האדם הישר לכסף צרוף ומובחר. אף שחסרה כאן כ"ף הדמיון, הכוונה היא שדברי הצדיק משולים לכסף טהור לחלוטין [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. כשם שכסף מזוקק נקי מכל סיגים ותערובות של מתכות זולות, כך לשונו של הצדיק נקייה ממילים מיותרות, מדברי גנאי או משקרים, ודבריו חזקים, מועילים ומתקיימים לאורך זמן [רלב"ג, אמרי דעת, עמנואל הרומי]. המלבי"ם מדגיש כי המילה לְשׁוֹן מייצגת את הדיבור הפנימי והמעמיק, הנובע מתבונה אמיתית, בניגוד לדיבור חיצוני ושטחי מן השפה ולחוץ. הצדיק שוקל את דבריו מתוך ניסיון וחכמה, ומגיע למסקנות ברורות וטהורות מכל ספק.
הגישה המרכזית בקרב רבים מהפרשנים היא שפסוק זה עוסק בתוכחה. דברי הצדיק הם "כסף נבחר" משום שהוא יודע כיצד להוכיח את בני האדם ולהדריכם בדרך נכונה [רש"י, מצודת דוד]. כדי שהתוכחה תהיה אפקטיבית, עליה להיות ככסף טהור – נקייה לחלוטין מפניות אישיות, מגאווה או ממניעים נסתרים. רק כאשר דברי התוכחה יוצאים מלב טהור באמת, הם מסוגלים להשפיע על השומעים [אלשיך].
לעומת העושר והערך שבדיבורו של הצדיק, חציו השני של הפסוק קובע כי לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט. הלב, המייצג את הדעת ואת כוח ההנהגה הפנימי של האדם, כמעט ואינו קיים אצל הרשע. בניגוד לצדיק שיש לו שפע להעניק לזולתו, לרשע אין מה לתת, ושכלו משול לכסף מלא בפסולת שיש בו רק נקודות מעטות של ערך [אבן עזרא, שטיינזלץ, עמנואל הרומי, מצודת דוד]. הרשעים חסרים דרך מוסרית יציבה, ולכן כוח הממשלה הפנימי שלהם רעוע ופוסח על שתי הסעיפים, עד שנדמה שאין להם לב כלל [מלבי"ם], והוא הולך ומתמעט עד לאובדנו המוחלט [אמרי דעת].
מתוך נקודת המבט העוסקת בתוכחה, הפרשנים מציגים שתי זוויות שונות ליחס שבין חלקי הפסוק. מצד אחד, הלב של הרשעים מתואר כמצומצם ואטום משום שהם מסרבים להקשיב לתוכחת הצדיק, ומתבצרים בחטאם גם כשהאמת מוצגת בפניהם [רש"י]. מנגד, מוצגת גישה אופטימית יותר: כאשר לְשׁוֹן צַדִּיק אכן טהורה ונקייה ככסף נבחר, יש בכוחה לחדור אפילו את חומות ההגנה של החוטאים. במקרה כזה, רוע ליבם של הרשעים ועוצמת התנגדותם הופכים לכִּמְעָט – הם מתבטלים, נכנעים ומתרככים בפני דברי האמת [אלשיך].