ההתבוננות במציאות מעוררת לעיתים תהיות באשר לשכרם של עושי הטוב ועונשם של פועלי האוון. אולם במבט מעמיק וארוך טווח, מתגלה הבדל תהומי בין יציבותם הנצחית של ההולכים בדרך הישר לבין קיומם השברירי והזמני של עוברי העבירה. היסטוריית האנושות מוכיחה זאת, כפי שניתן לראות בסיפורו של נח, שבו הצדיק שרד בעוד בני דורו החוטאים נמחו מעל פני האדמה [אלשיך].
הבטחת הקיום ניתנת לצַדִּיק לְעוֹלָם בַּל־יִמּוֹט. הפועל יִמּוֹט מבטא נטייה, החלקה או התמוטטות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה שהצדיק חסין לחלוטין מפני נפילות או צרות. ייתכן שהוא ימעד עקב נסיבות קשות או חולשה, אך ההתמוטטות שלו אינה נצחית; גם אם ייפול, הוא יחזור ויקום על רגליו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. לצד זאת, יש המפרשים את ההבטחה כהשגחה אלוהית הדוקה המונעת מהצדיק להיעזב, לרעוב ללחם או לגלות ממקומו, ומבטיחה לו שישלים את שנות חייו הקצובות לו בביטחון גם בבוא צרות [רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. מעבר לקיום הפיזי בעולם הזה, יציבותו של הצדיק נמשכת גם לאחר מותו, בין אם דרך זרעו שיישאר על פני האדמה [אבן עזרא], ובין אם בחיי הנצח של נשמתו הצרורה בצרור החיים אצל ה' [עמנואל הרומי].
לעומת זאת, גורלם של הרְשָׁעִים הפוך לחלוטין, שכן הם לֹא יִשְׁכְּנוּ־אָרֶץ. המילה יִשְׁכְּנוּ מתארת חניה ממושכת מתוך שקט ושלווה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גם אם נראה לעיתים שהרשעים מצליחים, יושבים לבטח ואינם נמצאים בסכנת נפילה, הצלחתם היא זמנית בלבד [מלבי"ם, מצודת דוד]. בסופו של דבר, הם לא יזכו להאריך ימים בשלווה, חייהם יתקצרו, והם יסבלו משונאים רבים או יגלו ממקומם [רלב"ג, עמנואל הרומי]. בניגוד לצדיק שמותיר אחריו מורשת, זכרם וזרעם של הרשעים יאבדו כליל [אבן עזרא], וגם לאחר מותם לא תהיה להם אחיזה בארצות החיים [עמנואל הרומי].