משלי, פרק י״א, פסוק י״ז

קרה לכם פעם שרציתם לעזור לחבר, אבל הייתם כל כך עייפים או רעבים שפשוט לא היה לכם כוח? לפעמים אנחנו חושבים שכדי להיות אנשים טובים, אנחנו צריכים לדאוג רק לאחרים. אבל האמת היא שמידת החסד מתחילה ממש קרוב, בתוכנו. אדם שהוא אִישׁ חָסֶד, אדם טוב ורחמן, הוא קודם כל גֹּמֵל נַפְשׁוֹ. כלומר, הוא דואג לתת לגוף שלו את מה שהוא צריך, כמו אוכל, לבוש ושמירה על הבריאות. למה זה כל כך חשוב? כי ה׳ רוצה שנהיה בריאים כדי שנוכל ללמוד ולעשות מעשים טובים, ומי שיודע לרחם על עצמו, ידע גם איך לחמול על אחרים. לעומת זאת, אדם שהוא אַכְזָרִי, הוא אדם שוְעֹכֵר את שְׁאֵרוֹ. המילה וְעֹכֵר פירושה מקלקל, והמילה שְׁאֵרוֹ משמעותה הבשר והגוף שלו. אדם כזה מונע מעצמו את מה שהוא חייב לקבל, אולי כי הוא קמצן מאוד שמעדיף לשמור את הכסף שלו, או כי הוא חושב בטעות שלסבול זה דבר טוב. אבל זו טעות גדולה, כי מי שמתאכזר אל עצמו ופוגע בגוף שלו, בסופו של דבר יתאכזר גם לאנשים אחרים סביבו.