חשבתם פעם מה ההבדל בין לבנות ארמון מפואר בחול שעל שפת הים, לבין לשתול זרע קטן באדמה? הארמון נראה גדול ומרשים מיד, אבל גל אחד קטן יכול להרוס אותו לחלוטין. הזרע, לעומת זאת, דורש סבלנות, אבל הוא יצמח לעץ שיישאר שם שנים רבות.
כך בדיוק קורה כשאנחנו בוחרים איך להתנהג בחיים. אדם שחושב רק על עצמו מתואר במילים רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת־שָׁקֶר. למה שקר? כי המעשים שלו פשוט מרמים אותו. הוא משקיע המון כוח בדברים זמניים, כמו רכוש, וחי באשליה שהם יישארו שלו לנצח. אבל בסופו של דבר הדברים האלה נעלמים, והוא מגלה שכל ההשקעה שלו ירדה לטמיון והוא נשאר בלי כלום.
לעומת זאת, אדם שעוזר לאחרים ועושה טוב נקרא זֹרֵעַ צְדָקָה. כשאנחנו נותנים צדקה, אנחנו ממש כמו חקלאים שמפזרים זרעים. הזרע מתחבא בשקט בתוך האדמה, בדיוק כמו שאת המעשים הכי טובים כדאי לעשות בסתר. חקלאי צריך לחכות בסבלנות עד שהזרע ינבט, וגם אנחנו לא תמיד רואים את התוצאות של המעשים הטובים שלנו באותו הרגע. אבל יש הבדל אחד עצום בין חקלאי רגיל לבין מי שעושה טוב. חקלאי יכול לאבד את היבול שלו בגלל מזג אוויר, אבל מי שזורע צדקה מובטח לו שֶׂכֶר אֱמֶת. המילה אמת מתארת משהו יציב, חזק וקיים. השכר על המעשים הטובים שלנו מובטח לנו בוודאות מאת ה'. זהו שכר נצחי וגדול הרבה יותר ממה שהשקענו בהתחלה, והוא יישאר איתנו לתמיד.