משלי, פרק י״א, פסוק א׳

הפסוק מציג ניגוד חריף בין רמאות ליושר, ומתפרש על ידי המפרשים בשני רבדים עיקריים: במישור המעשי של חיי המסחר, ובמישור השכלי והרוחני של האדם.

ברובד הפשטני, המילה מֹאזְנֵי מתארת את כלי המשקל [מצודת ציון]. מֹאזְנֵי מִרְמָה הם מאזניים שנועדו להטות את הכף ולרמות את הקונים, בעוד וְאֶבֶן שְׁלֵמָה היא אבן משקל תקינה ומדויקת, ללא כל חסר או יתר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פרשנים מציינים כי התורה בחרה לתאר רמאות זו כתועבת ה', משום שמדובר בפשע הנעשה בסתר ובהעלם מידיעת בני האדם, ולכן רק ה' הבוחן כליות ולב יכול לראות ולתעב מעשה זה [עמנואל הרומי]. הימנעות משימוש במאזני מרמה והקפדה על אבן שלמה אינן נחשבות רק כהתרחקות מעבירה, אלא כעשייה אקטיבית של רצון ה' הנחשבת לקיום מצווה בפני עצמה [מלבי"ם].

לצד הפירוש המילולי, מפרשים רבים לוקחים את הפסוק לעולם המחשבה והרוח. לפי גישה זו, המאזניים מסמלים את שכלו של האדם השופט ובוחן עניינים שונים. מֹאזְנֵי מִרְמָה מייצגים חשיבה מעוותת, חוסר זהירות בעיון והסקת מסקנות בדרך של זיוף והטעיה, המובילים להרס רוחני. לעומת זאת, וְאֶבֶן שְׁלֵמָה מסמלת דעת ישרה, שיקול דעת אמיתי הנשען על הוכחות חותכות, ושמירה על כללי חשיבה נכונים המונעים טעויות [רלב"ג, עמנואל הרומי].

גישה נוספת מרחיבה את המטאפורה למאבק שבין צדיקים לרשעים ולעולם התפילה. על פי גישה זו, לשון החלקלקות והתהפוכות של הרשע משולה למאזני מרמה, בעוד דבריו הישרים של הצדיק הם האבן השלמה. אף על פי שהרשעים עלולים להשתמש בדברי הצדיק ולעוות אותם בתוך מאזני המרמה של שכלם, על הצדיק להמשיך להשמיע את דבריו הישרים. כמו כן, הפסוק רומז לתפילתם של רשעים: כאשר אדם שפיו ולבו אינם שווים מתפלל, תפילתו נחשבת למאזני מרמה, והיא הופכת את רצונו הטוב של ה' (המשול לאבן שלמה) לתוצאה רעה, בשל חוסר ההכנה הראויה של המתפלל [אלשיך].