משלי, פרק י״א, פסוק י״ט

מעשיו של האדם מתווים עבורו מסלולים מנוגדים ומוחלטים, כאשר הבחירה בטוב מהווה ערובה לקיום, ואילו הרדיפה אחר הרוע מובילה לאובדן.

הפרשנים נחלקו בביאור המילה כֵּן שבראשית הפסוק. הגישה המרכזית היא שהמילה מבטאת אמת, צדק וכנות [רש"י, מצודת ציון], כלומר, אמיתותה של הצדקה היא שמובילה לחיים. פירוש נוסף מציע כי המילה משמעותה בסיס והכוונה נכונה, שכן החיים עצמם מתבססים על הצדקה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה כתואר לאדם ישר והגון, אשר בזכות יושרו וצדקתו זוכה לחיים [עמנואל הרומי].

ההבטחה כי צְדָקָה לְחַיִּים מתפרשת כהשגת חיים אמיתיים, הכוללים הן את חיי העולם הזה והן את חיי הנפש והעולם הבא [רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. כוחה של הצדקה להציל ממוות מומחש במסורת חז"ל על אדם שניצל מהכשת נחש ארסי בזכות צדקה שנתן [חומת אנך]. יתרה מכך, ייתכן שפועל הרדיפה המופיע בחלקו השני של הפסוק משליך גם על תחילתו, כך שהכוונה היא לאדם המשמש ככן וישר ורודף אחר הצדקה [עמנואל הרומי].

לעומת זאת, וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ מתאר את מי שבוחר בדרך הרשע. אדם הרודף אחר מידות רעות, דעות פסולות או פגיעה בזולתו, מביא על עצמו מוות בטרם עת ואובדן [רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. המילה וּמְרַדֵּף יכולה להורות גם על אדם שאינו מסתפק בעשיית רע בעצמו, אלא מסית, משפיע על ליבם של אחרים ומצווה עליהם לרדוף אחר הרוע [אבן עזרא].

כיוון פרשני שונה קושר בין שני חלקי הפסוק ומציג דמות של צבוע: אדם המבצע מעשי צדקה כלפי חוץ רק כדי לזכות באמון הבריות, בעוד שבסתר הוא רודף רעה, חומס ועושק. במקרה כזה, מעשה הצדקה עצמו אינו נחשב לו לזכות, אלא הופך לקטגור המביא למותו [אלשיך, מצודת דוד].

פירוש ייחודי נוסף הופך את היוצרות ורואה במילים וּמְרַדֵּף רָעָה תיאור של הגורם המזיק עצמו. על פי גישה זו, מי שרודף לעשות רעה לאדם שעשה צדקה, כדוגמת אותו נחש שניסה להכיש את נותן הצדקה, ימצא את מותו שלו, שכן זכות הצדקה מגנה על העושה אותה ומכחידה את מבקשי רעתו [חומת אנך].