חשבתם פעם מה יקרה אם ניקח משהו נוצץ ויקר מאוד, ונשים אותו במקום הכי מלוכלך שאפשר לדמיין? תארו לעצמכם חזיר, שבאופן טבעי אוהב להתגלגל בבוץ ולהתלכלך. עכשיו, דמיינו שמישהו לוקח נזם, שזה תכשיט זהב יפה ששמים על האף, ועונד אותו על החזיר. האם החזיר יהפוך לפתע ליפה? ממש לא. החזיר פשוט ילכלך את הזהב, והתכשיט רק יבליט כמה הוא שונה ולא שייך לשם.
המשל הזה מלמד אותנו על מצב שבו יש לאדם יופי חיצוני, אבל חסר לו טעם, כלומר חסרה לו תבונה, עצה נכונה ומידות טובות בלב. היופי החיצוני לא יכול לכסות על התנהגות רעה. כשמישהו מתנהג בצורה לא ראויה, היופי שלו מאבד את כל הערך שלו, ואפילו מתלכלך ונהרס.
הרעיון הזה נכון גם לגבי החכמה שלנו. הכישרון והשכל שה' נתן לנו, או התורה שאנחנו לומדים, הם כמו זהב טהור ויקר. אבל אם אדם חכם בוחר להתנהג בצורה לא יפה לאחרים, או שהוא משתמש בחכמה שלו כדי לרמות, הוא בעצם משחית את המתנה הנפלאה שקיבל. החכמה לא עושה אותו לאדם טוב יותר אם המעשים שלו רעים, בדיוק כמו שתכשיט הזהב לא הופך את החזיר ליפה.