יחסו של האדם לזולת משקף באופן ישיר את אמונתו בה'. מי שעֹשֵׁק דָּל, כלומר מנצל עובד עני, למעשה חֵרֵף ומבזה את ה' עֹשֵׂהוּ, שכן הוא כופר בהשגחתו ומציג אותו כבורא שאינו דואג לנבראיו. לעומת זאת, האדם מעניק כבוד לה' וּמְכַבְּדוֹ כאשר הוא חֹנֵן אֶבְיוֹן, ומשמש כשליח נאמן המעניק בחסד לאדם חסר כול שאינו יכול להשיב לו גמול. ברובד הפנימי של הנפש, דיכוי השכל לטובת היצרים החומריים מהווה ביזוי של צלם האלוהים באדם, ואילו טיפוח החלק הרוחני מביא לו כבוד.
משלי, פרק י״ד, פסוק ל״א
עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.