יצא לכם פעם לחשוב איך אנחנו יכולים לתת מתנה לה'? הרי ה' לא באמת צריך שניתן לו חפצים או כסף. החכם באדם מסביר לנו שהיחס שלנו לאנשים אחרים, ובמיוחד לאנשים שקשה להם, מראה בדיוק איך אנחנו מתייחסים לה'.
בפסוק שלנו מופיעה המילה דָּל, והכוונה היא לאדם עני שעובד קשה כדי להתפרנס, אבל קל מאוד לנצל אותו. מי ש עֹשֵׁק דָּל, כלומר פוגע באותו אדם חלש ולא משלם לו את מה שמגיע לו, לא פוגע רק באדם עצמו. הוא בעצם חֵרֵף, שזה אומר מעליב ומבזה, את ה' שברא אותו. כשאדם מנצל מישהו חלש, הוא בעצם מתנהג כאילו ה' לא רואה ולא שומר על החלשים, וזה עלול לגרום לאותו עני להרגיש עצוב ומיואש.
לעומת זאת, הפסוק ממשיך ואומר וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן. המילה אֶבְיוֹן מתארת אדם שאין לו כלום והוא זקוק לעזרה מאחרים כדי להתקיים. כשאנחנו עוזרים לו, אנחנו הופכים להיות השליחים של ה'. תארו לעצמכם איך פועל הלב בגוף שלנו: הוא מקבל אליו את הדם, אבל התפקיד שלו הוא לא לשמור את הדם לעצמו, אלא להזרים אותו לכל שאר האיברים שזקוקים לו. כך גם בעולם שלנו, ה' נותן לאנשים מסוימים שפע, כדי שהם יעבירו אותו הלאה ויעזרו למי שחסר לו. כשאנחנו עוזרים לאביון, אנחנו לא נותנים משהו שהוא רק שלנו, אלא מעבירים הלאה את מה שה' הפקיד בידיים שלנו. זו הדרך האמיתית והיפה ביותר לכבד את ה'.