קרה לכם פעם שרציתם להצליח במשהו חדש, אבל ממש לא היה לכם כוח להתאמץ ולהשקיע בו? שלמה המלך מספר לנו על אדם שנקרא לֵץ. זהו אדם שמבזבז את הזמן שלו על דברים חסרי תועלת, לא באמת רוצה להתאמץ, ורק מחפש קיצורי דרך. כשאותו אדם בִּקֶּשׁ, כלומר ניסה לחפש וללמוד חָכְמָה, התוצאה שלו הייתה וָאָיִן. הוא פשוט לא מצא שום דבר. למה? בגלל שהלב שלו היה אטום והוא היה עסוק יותר מדי בשטויות. מכיוון שהוא לא השקיע ולמד כמו שצריך מההתחלה, כשהוא פתאום באמת זקוק לחכמה, הוא מגלה שהיא פשוט איננה שם.
לעומת זאת, הפסוק מציג לנו את האדם הנבון שאצלו המצב שונה לגמרי, כי וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל. לאדם כזה קל מאוד להבין ולזכור דברים חדשים, ולכן הלימוד נָקָל, כלומר קל ופשוט עבורו. בגלל שהוא התרגל ללמוד בקביעות, הכין את עצמו שלב אחרי שלב, והוא באמת נהנה ממה שהוא לומד, קניית החכמה הופכת להיות טבעית, והוא בכלל לא מרגיש שזה מאמץ קשה.