משלי, פרק י״ד, פסוק ה׳

שמתם לב פעם כמה קל לדעת אם אפשר לסמוך על חבר רק מהקשבה לדיבור היומיומי שלו? אדם שרגיל תמיד לומר את האמת ושונא לשקר, נקרא עֵד אֱמוּנִים. זהו אדם שאפשר להאמין לו בלב שלם. בגלל שהוא כל כך ישר בחיים הרגילים שלו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא לא ישקר גם כשיצטרך להעיד על משהו חשוב. לעומת זאת, המילה וְיָפִיחַ פירושה להפיץ או להוציא מילים מהפה. אדם שרגיל בשגרה שלו לפזר שקרים קטנים או להמציא סיפורים סתם כך, כנראה יהיה גם עֵד שָׁקֶר ברגעי מבחן, ולכן קשה מאוד להאמין לו ולסמוך עליו. פעמים רבות, אדם כזה לא יגיד שקר ברור שכולם מזהים מיד, אלא יספר כְּזָבִים. אלו דברים שנשמעים בהתחלה כמו אמת, כי הוא מספר רק חלק מהסיפור כדי שיאמינו לו, אבל בסוף תמיד מתגלה שהם שקר מוחלט.