משלי, פרק ט״ו, פסוק כ״ד

יצא לכם פעם לטפס על סולם גבוה או על הר תלול? כשמטפסים, צריך להתאמץ כל הזמן. אם מפסיקים לטפס ועוזבים את הידיים, נופלים מיד למטה, כי כוח המשיכה מושך אותנו. החיים שלנו דומים בדיוק למסע הטיפוס הזה. הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות נקראת אֹרַח חַיִּים. אדם חכם, שנקרא לְמַשְׂכִּיל, מבין שבחיים צריך תמיד להשתדל לטפס לְמַעְלָה. הטיפוס הזה הוא בעצם לעשות מעשים טובים, ללמוד חכמה ולעשות את הרצון של ה'. כשאנחנו בוחרים בדרך הזו, הנשמה שלנו עולה ומתקרבת לדברים קדושים וטהורים. אבל הגוף שלנו לפעמים רוצה רק לנוח או להימשך אחרי דברים חומריים ופחות טובים, וזה מושך אותנו בקלות למטה. החכם מתאמץ לטפס כל הזמן כדי להתרחק מאותו מקום נמוך ולא טוב שנקרא שְׁאוֹל מָטָּה. הוא יודע שכדי לא ליפול לתחתית, אי אפשר פשוט לעמוד במקום, אלא חייבים תמיד להתאמץ, לבחור בטוב ולהמשיך לעלות.