יצא לכם פעם ללמוד משהו ממש מעניין ולהרגיש שאתם פשוט חייבים לשתף את כולם? ככה בדיוק מתנהגים אנשים חכמים. השפתיים שלהם ממש דומות למעיין שופע מים. המילה יְזָרוּ פירושה לפזר, והחכמים פשוט מפזרים את הדָעַת, כלומר את החכמה והידע שלהם, כדי ללמד את כל מי שסביבם. הם מרגישים שזה התפקיד החשוב שלהם, ולפעמים הם משתפים בידע שלהם אפילו בלי לשים לב, פשוט כי הם כל כך רגילים לעשות טוב. אבל מה קורה אצל האנשים הטיפשים? עליהם נאמר וְלֵב כְּסִילִים לֹא־כֵן. הלב של הכסילים פשוט לא עובד ככה. הם לא רוצים לקבל וללמוד את מה שהחכמים מנסים ללמד, הם לא אוספים את החכמה שמפוזרת סביבם, וכמובן שאין להם שום ידע משלהם שהם יכולים לחלוק עם אחרים.
משלי, פרק ט״ו, פסוק ז׳
שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.