התנהגותו ומידותיו של האדם אינן משפיעות רק על עצמו, אלא מהדהדות ומעצבות את היחס להוריו ואת מעמדם. הפסוק מעמיד זה מול זה את השמחה האקטיבית שמעניק החכם לאביו, לעומת הביזיון שממיט הכסיל על אמו.
כאשר הפסוק קובע כי בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח־אָב, הוא מתייחס לבן שכבר בגר. בניגוד למקומות אחרים בספר משלי שבהם החכמה גורמת שמחה ממילא, כאן מדובר בבן חכם שמשתדל ופועל באופן אקטיבי לשמח את אביו במעשיו הטובים, שכן הדבר הוא מחוקי החכמה [מלבי"ם]. שמחת האב מודגשת במיוחד, שכן הוא זה שיודע להעריך לעומק את שלמות חכמתו של בנו [רלב"ג], בפרט כאשר הוא רואה אותו יושב במושב החכמים [מצודת דוד].
לעומת זאת, בחלקו השני של הפסוק חל שינוי לשוני מעניין: במקום לכתוב "ובן כסיל", נכתב וּכְסִיל אָדָם. בחירת המילה אָדָם מדגישה כי מדובר באדם מבוגר שעומד בפני עצמו, אשר פרק מעליו את עול ההכנעה הנדרש מבן להוריו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לגבי משמעות המילים בּוֹזֶה אִמּוֹ, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה גורסת כי הכסיל מבזה את אמו באופן ישיר ואקטיבי. הוא אינו מסתפק בהתעלמות ממצוות כיבוד הורים, אלא פוגע בה בדבריו [אמרי דעת]. הכסיל, הנמשך אחר תאוותיו, בז לאמו כאשר היא מנסה להוכיח אותו על דרכיו הרעות [מלבי"ם]. יתרה מכך, מכיוון שבשל כסילותו הוא מבודד ואינו מתחבר עם אנשים אחרים, רוב קלונו וזלזולו מופנים כלפי האם שנמצאת עמו תדיר [עמנואל הרומי].
הגישה השנייה מפרשת כי הכסיל גורם לכך שאחרים יבזו את אמו. מטבען של אמהות לרחם על בניהן ולהימנע מלהענישם בשבט מוסר בעודם קטנים. לכן, כאשר הבן גדל להיות כסיל, הבריות תולות את האשמה באם, מבזות אותה ומקללות את מי שגידלה אותו [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. יש אף הסבורים כי כסילותו של הבן מעידה כביכול על פגם או עכירות בטבעה ובמידותיה של האם שממנה נוצר [עמנואל הרומי].
לצד הפירושים המקובלים, קיימות גם קריאות שונות של הפסוק. קריאה אחת מציעה כי המילים וּכְסִיל אָדָם אינן מתייחסות לבן, אלא דווקא לאב. לפי פירוש זה, כאשר נולד בן חכם האב שמח, אך אם האב עצמו הוא כסיל, הוא מתייחס בבוז לאם הילד. האב הכסיל מייחס את הצלחת הבן רק לזכותו שלו, ומתעלם מכך שדווקא כשרותה וצניעותה של האם הם שהביאו לעולם בן חכם [אלשיך].
ברובד נוסף ונסתר, יש המפרשים את הפסוק כמשל לפנימיות האדם: ה"אב" מסמל את השכל שאותו הבן החכם מעצים וממליך, ואילו ה"אם" מסמלת את החומר והגוף, שאותם הכסיל משחית ומבזה ברדיפתו אחר תאוותיו [עמנואל הרומי].