תארו לעצמכם שמישהו מתנהג בצורה ממש לא יפה, ואז מביא מתנה גדולה ויקרה כדי שיסלחו לו, אבל בלב הוא בכלל לא מתכוון להשתפר ולהפסיק להתנהג רע. האם המתנה הזו באמת שווה משהו?
זה בדיוק מה שקורה כאשר מביאים זֶבַח רְשָׁעִים. זבח הוא קורבן, והרשעים חושבים שאם הם יביאו לה' קורבן יקר, זה יספיק כדי לרצות אותו. אבל הם טועים, כי הקורבן שלהם הוא תּוֹעֲבַת ה', כלומר דבר שה' ממש לא אוהב ומתרחק ממנו. הסיבה לכך היא שהם לא באמת מתחרטים על המעשים הרעים שלהם ולא מתכוונים לשנות את ההתנהגות שלהם. המטרה האמיתית של הבאת קורבן היא לגרום לאדם לחזור בתשובה, לעורר את הלב שלו ולהרגיש צער אמיתי על מה שעשה, ולא רק לעשות טקס חיצוני בלי כוונה.
לעומת זאת, וּתְפִלַּת יְשָׁרִים, שהיא התפילה של אנשים טובים והוגנים, היא רְצוֹנוֹ של ה'. ה' מעדיף הרבה יותר תפילה פשוטה ואמיתית, מאשר קורבן יקר שמגיע בלי חרטה. כשאנשים ישרים מתפללים, הפה שלהם והלב שלהם שווים, והם באמת מתכוונים לכל מילה שהם אומרים. תפילה כנה כזו, שבאה יחד עם בקשת סליחה אמיתית, אהובה על ה' ומשמחת אותו יותר מכל דבר אחר.