עבודת ה' האמיתית נמדדת בכוונת הלב ובמעשים ולא בטקסים חיצוניים. משום כך, זֶבַח רְשָׁעִים הוא תּוֹעֲבַת ה', שכן הם מביאים קורבן שהושג בגזל, או מתוך מחשבה שגויה שהמעשה הטקסי לבדו ירצה את ה' בעודם ממשיכים בדרכם הרעה. הרשעים מחמיצים את מטרתו הפנימית של הקורבן, שאמורה לעורר שברון לב ותשובה, ומבצעים אותו ללא כוונה. מנגד, וּתְפִלַּת יְשָׁרִים היא רְצוֹנוֹ, משום שאצלם כוונת הלב תואמת לדברי הפה המבקשים סליחה כנה. ה' מעדיף לחלוטין את תפילתם הרוחנית והפשוטה על פני הקורבן החומרי, עד כדי כך שהישרים אינם זקוקים כלל לקורבן פיזי כדי להתרצות לפניו.
משלי, פרק ט״ו, פסוק ח׳
זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.