החכמים פועלים מתוך תחושת שליחות כדי ללמד את סביבתם, כאשר שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ ומפזרות דָעַת בדומה למעיין שופע או למזרה המנקה חיטים. יתרה מכך, הם מעטרים את החכמה בכתר כדי לחבבה על הבריות, ומציבים סביבה גדרים כדי להגן עליה מסילופים. לעומתם, וְלֵב כְּסִילִים לֹא־כֵן, שכן הם אינם קונים ידיעות ואינם מפיצים אמת, אלא שכלם מעוות ומלא בדברי שקר. גם אם הכסילים מכירים את האמת, תאוותיהם הופכות את לבם לבלתי יציב, וכאשר הם שומעים דברי חכמה הם ממהרים לשלול אותם באופן אוטומטי עוד בטרם הבינו את העניין.
משלי, פרק ט״ו, פסוק ז׳
שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.