משלי, פרק ט״ו, פסוק כ״א

האם קרה לכם שראיתם מישהו עושה שטויות וממש נהנה מזה, בזמן שאתם הרגשתם שזה פשוט חסר טעם? שלמה המלך מסביר שיש הבדל גדול בין אנשים בדברים שגורמים להם לשמוח. מצד אחד ישנו אדם שנקרא לַחֲסַר־לֵב. הכוונה היא לא לאדם שאין לו לב בגוף, אלא למישהו שחסר לו שכל, דעת ושליטה עצמית. בשביל אדם כזה, אִוֶּלֶת שִׂמְחָה. כלומר, הוא נהנה ממעשי שטות ומוצא את השמחה שלו בדברים חולפים שאין בהם שום חכמה או תועלת. לעומת זאת, ישנו אִישׁ תְּבוּנָה, אדם חכם שמחפש משמעות אמיתית בחיים ומתרחק מהבלים. על האדם הזה נאמר שהוא יְיַשֶּׁר־לָכֶת. הוא בוחר לצעוד בדרך ישרה וטובה, ופועל בצורה מחושבת כדי להגיע למטרות שלו. איש התבונה לא צריך שיכוונו אותו או שיכריחו אותו להתנהג נכון, כי החכמה הפנימית שלו עוזרת לו לבחור בטוב ולהישאר במסלול הנכון לגמרי בעצמו. השמחה האמיתית שלו לא מגיעה משטויות, אלא מהידיעה שהוא הולך בדרך הישר.