משלי, פרק ט״ו, פסוק כ״א

אדם נטול דעת ושליטה פנימית, שהוא חֲסַר־לֵב, מתענג על קנייני העולם החולפים ומוצא שִׂמְחָה בעשיית מעשי אִוֶּלֶת ושטות. לעומתו, אִישׁ תְּבוּנָה מתרחק מהבלים ומחפש להתחבר לחכמה ולדברים בעלי משמעות אמיתית. בזכות בינתו הפנימית הוא יְיַשֶּׁר־לָכֶת, כלומר בוחר באופן טבעי ומחושב לצעוד בדרך ישרה של מעשים טובים. אדם זה אינו זקוק להכוונה חיצונית, אלא סולל בעצמו נתיב מדויק וראוי להשגת מטרותיו, הן בעולם המעשה והן במישור הרוחני.