מצבו הפנימי של האדם מקרין כלפי חוץ, ולכן לֵב שָׂמֵחַ גורם לכך שהדבר יֵיטִב פָּנִים ויאיר אותן, מחדד את השכל ומהווה תנאי להשראת רוח הקודש. לעומת זאת, צער פנימי של וּבְעַצְּבַת לֵב מביא למצב של רוּחַ נְכֵאָה, כלומר רוח שבורה ומדוכאת המתבטאת באנחות ומונעת התפתחות. יש המפרשים תיאור זה כהבדל מעמדות חברתי בין עשיר לעני, או כהבחנה לפיה שמחה חומרית מותירה את האדם עם רוח שפלה בעוד כאב על חטאיו מרומם אותו. במישור נוסף הפסוק מתאר את יחסי האדם וה', כאשר הולך בדרך ישרה משמח את ה' שמאיר לו פנים, ואילו חוטא מעורר עליו זעם אלוהי.
משלי, פרק ט״ו, פסוק י״ג
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת־לֵ֝֗ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.