האדם קל הדעת והיהיר, המכונה לֵץ, נמנע מתיקון עצמי משום שהוא לֹא יֶאֱהַב שאדם אחר הוֹכֵחַ לוֹ על מעשיו הרעים. מתוך חשש לשמוע ביקורת ומהבושה הכרוכה בכך, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ והוא בוחר להתרחק מסביבתם. הימנעות זו נובעת גם מרתיעתו מהתמודדות עם ויכוחים שכליים והגיוניים שאין ביכולתו לסתור. אף על פי שחוסר אהבתו לתוכחה אינו בהכרח שנאה מוחלטת, ואולי היה מתקן את דרכיו לו היה מקשיב, עצם הבחירה להתרחק מן החכמים חוסמת בפניו לחלוטין את הדרך לתשובה ולחכמה.
משלי, פרק ט״ו, פסוק י״ב
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.